<h1>כל בו הלכ' כלאים סימן צ"א</h1>
<h2>דף נד:</h2>
כלאי בהמה אסור להרביע כלאים ואפילו בהמת חבירו. ואסור למסור לגוי בהמתו להרביע לו כלאים. ומי שעבר והרביע בהמתו כלאים הנולד מהן מותר בהנאה. ואם הוא של כלאי בהמה טהורה מותר באכילה.
ואחד בהמה חיה ועוף אסור להרביע כלאים.
ואסור לעשות מלאכה בכל שני מינין שהאחד טהור והאחד טמא והעושה מלאכה בהן לוקה. ומדברי סופרים כל ב' מינין שאסור להרביען זה עם זה אסור לעשות בהן מלאכה ואם עשה בהן מלאכה מכין אותו מכת מרדות. וכתב הר"י ז"ל לא ידענו מנא ליה הא להרמב"ם. והר"מ כתב כמו הרמב"ם וז"ל כל ב' מינין אסורין לחרוש ולדוש ולמשוך ולנהוג אפילו פרד וחמור עכ"ל.
ומותר לחרוש באדם ובבהמה או למשוך העגלה עם הבהמה וכן כל כיוצא בזה.
וכתב הר"ש ז"ל מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור משום דשור פשר וחמור לא פשר וחס רחמנא על חלישות דעתא דחמור ואסר.
הטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בדוממין ובבעלי נפש התנועה ונתן בהן כח התולדה שיתקיימו המינין ההם לעד כל זמן שהוא יתברך ירצה בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהן ולא ישתנו [לעד] לעולם כמו שנאמר בהם למינהו. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש מעשה בראשית כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורה ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינין בבעלי חיים לא יולידו מין בשאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולידו מהן כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינין במעשה (נאסר) [נמאס]. וגם הצמחי' אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחר כן ויהיה באסורם שני הטעמים ההם הנזכרים. וזהו הטעם שדך לא תזרע כלאים שהוא בהרכבה על דעת רז"ל. ואסר אף כלאי זרעים מפני שנשתנו בטבעם בצורתם בהיותם יונקים ויהיה כל גרעין ממנו כאלו הורכב משני מינין. ואסור לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחד ויבואו לידי הרכבה ואסר כלאי הבגד לסייג כי כן עשתה התורה סייג בנזיר ענבים לחים ויבשים בעבור הרחקת היין ויש מחברנו שמוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב את הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה [י' ו'] אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו כל מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ פי' שוטר והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שיינקו זה מזה מבטל חקות ולכך נאמר בהם את חקתי תשמור [כי] הם חקו' שמים וארץ והר"ש ז"ל כ' טעם וז"ל מפני מה גזרה התור' על שעטנז ועל כלאים מפני שקין הביא זרע פשתן והבל הביא גזי צמר. וגזר הקב"ה שלא יתערבו מנחת חוטא במנחת צדיק.
<h2>דף נה.</h2>
וכתב ה"ר יצחק מותר להכניס שני מינין לדיר ואם רבעו זה את זה אין זקוק להפרישן. ואווז ישוב ואווז הבר כלאים זה בזה ושור ישוב ושור הבר אין זה כלאים ע"כ.
<h2>דף קיג.</h2>
ולא ילבש כלאים עראי אפילו שלא ליהנות בו ואפילו לגנוב המכס ואם עשה כן לוקה וה"ר יצחק פסק ללבוש כלאים לעבור על המכס מותר כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר והר"מ אוסר דאפילו שלא בשעת השמד אפילו ערקא דמסנא אסור, (כמו שאמר) [כל שכן] אם עושה כדי שלא יכירוהו ביהודי בדרכים דהיינו פרהסיא.
